סוף עידן הלייקים? אחרי שלפני כמה שבועות אינסטגרם הודיעה על הפיילוט להסתיר את מספר הלייקים מתחת לתמונות, נראה שגם פייסבוק נמצאת בדרך לשם. הסיבה: דאגה לבריאות נפשית של משתמשי הקצה. השבוע בחרתי להציג לכם טור דעה בנושא.
אף על פי שבהתאם לדיווחים השונים, תוצאות ניסוי העלמת הלייקים על אינסטגרם מאד מעודדות, נכון לרגע זה, בפייסבוק רק שוקלים לעשות זאת. במידה ותתקבל החלטה חיובית, לא נוכל יותר לראות מספר לייקים ותגובות פוסט. אדם שיצר את הפוסט יוכל לראות את רשימת המגיבים ואת התגובות שלהם, אבל המספר הכללי לא יופיע. כמובן, עדיין ניתן יהיה לראות גם לייקים ותגובות לתגובות, אצל המשתמשים אצלם האפשרות הזו פתוחה מבחינת ההגדרות.
אם פעם, הפתגם שתיאר היטב את הקנאה היה "הדשא של השכן ירוק יותר", נדמה שבעשור האחרון משפט זה הפך בהדרגה "לשכן יש יותר לייקים לפוסטים". כל מי שנמצא בפייסבוק ומפרסם בפייסבוק יכול להעיד – זה מתיש. ולמען האמת, אני מאד תומכת בפייסבוק בעניין זה.
למה? מיד אדבר על כך אבל קודם אני רוצה לספר לכם על אחד הניסויים החשובים בתולדות מדעי התנהגות – "התיבה של סקינר". ד"ר ברהס פרדריק סקינר היה חוקר שבנה תיבה קטנה המכילה נורה, מגש מזון ודוושה. בהתחלה התיבה תוכננה כך שכשלוחצים על הדוושה שום דבר לא קורה. הוא הכניס לתיבה חולדה נתן לה לרוץ חופשי, תוך כדי שהוא בודק באיזו תדירות היא לוחצת על הדוושה באקראי. בשלב השני, בכל פעם כשהחולדה לחצה על הדוושה, השתחררה עבורה כמות מזון קטנה. מיד תדירות הלחיצות על הדוושה התגברה באופן ניכר. בהמשך שינה סקינר בכל פעם את פעילות הדוושה – המזון מתקבל רק אחרי כמה לחיצות, או רק אחרי שעבר זמן מסוים, או שהמזון יופיע רק אם האור דולק וכשהוא מכובה, המגש נשאר ריק. סקינר הגיע למסקנה, שהשינויים הסביבתיים משפיעים על ההתנהגות שלנו וקרה למנגנון זה "התניה אופרנטית" – תהליך בו הסביבה משנה את התנהגות האורגניזם לאחר שהוא משפיע עליו בניסיון לשנות אותה. התנהגות נחשבת כפונקציה של השפעה.
כמה פעמים חשבנו למחוק או אפילו מחקנו פוסט כי הוא לא קיבל מספיק לייקים בעיניכם? כמה פעמים מצב הרוח שלנו הידרדר רק כי ראינו פוסט של קולגה / מתחרה זוכה ליותר התייחסות? נכון, כולנו מכורים לרשתות החברתיות, והלייק הוא זה שמחמיר את ההתמכרות הזו. הלייקים שאנחנו מקבילם – הם המזון הזה שמתגלגל על המגש בתא אצל החולדות של סקינר. אנחנו ממשיכים לחזור לפיד כדי לראות כמה לייקים קיבלנו ואיכשהו כמעט אף פעם אין מספיק.
הלייק הפך למטבע של אי-אכפתיות – דרך להראות שאנחנו מאשרים משהו בלי להיות מעורבים. היערות בברזיל נשרפים כבר חודשים, קראנו על כך פוסט, שמנו לייק, והמשכנו לשתות עם קשית חד פעמית את הקפה הקר שלנו. לייקים מחפים על היעדר תשומת לב. הם עוזרים להפצה של פייק ניוז, מרדדים את השיח וגורמים לנו להיות תלויים בפלטפורמות מדיה חברתית.
כמה פעמים הסתפקנו בלייק במקום משפט מעודד לחבר שהעלה פוסט בו חלק משהו אישי? כולנו באותה סירה, מי יכול להאשים אותנו? כולנו מחליפים שיחה אמיתית בלייקים. כי זה פשוט מדי, כי כולנו נמצאים במרדף אחרי הלייקים של עצמנו והזמן היחיד שאנחנו יכולים להקדיש למישהו אחר זה לזרוק לו איזה לייק על הדרך.
האם שינוי המדיניות של פייסבוק יגרום לנו לשנות את ההתנהגות שלנו ולהפגין יותר אכפתיות? נראה עם הזמן. חוץ מזה, לא חייבים להמתין לשינוי מדיניות, אפשר להחליט בשביל עצמנו שאנחנו מתחילים להשקיע יותר בחברים שלנו, גם אם זה בפלטפורמה וירטואלית. אל תסתפקו בלייק, תנו גם איזו מילה או אפילו משפט.
אותו דבר באינסטגרם, פלטפורמה שמצד אחד שמה דגש על ויזואליה. תהיו בטוחים בעצמכם ובתוכן שלכם שאתם מעלים, תפרגנו לפוסטים של אחרים בפיד שלכם ומבחינתכם שום דבר לא השתנה. חוץ מזה, באינסטגרם תמיד ניתן לצפות ב-Insigts, כדי לבדוק חשיפה.
אגב, אותו דבר בדיוק בעמודים עסקיים. בתור בעלי עסקים בעצמכם אתם יודעים שאין מחיר לדיון שמתפתח בתגובות מתחת לפוסט כלשהו. אז בואו ניקח אחריות ונפרגן אחד לשני במילים, בשאלות, בהתעניינות כנה. בואו נשנה, במקום לחכות שמישהו אחר ישנה אותנו.
